לחץ פריקה מתאר את לחץ הנוזל כשהוא משאיר משאבה. לחצי פריקה גבוהים יותר שווים כוח גדול יותר מאחורי השחרור ואילו לחץ נמוך יותר פירושו פחות. לחץ הפריקה של המשאבה מושפע, אך לא נקבע, מהיבטים אחרים של המשאבה. בעוד שמונח זה אינו תלוי בתיאורים אחרים עבור משאבה, השילוב הכולל של קצב זרימה, לחץ יניקה וקיבולת יקבע את ההספק הכולל של המערכת.
לחץ הפריקה של המשאבה הוא למעשה הצעד האחרון של המערכת. רוב המשאבות מתחילות עם יניקה, או מלחץ יניקה. זה מתאר כמה נוזל המשאבה יכולה למשוך בכל זמן נתון. מכיוון שרוב המשאבות מיועדות לנסיבות עם הרבה חומר לזוז, חלק זה של המערכת הוא לעתים קרובות לא גורם חשוב. המקום הנפוץ היחיד בו הוא מועיל הוא כאשר המשאבה צריכה למשוך חומר כנגד כוח משיכה או כוח בסיסי אחר.
החלק העיקרי הבא של מערכת השאיבה הוא קצב הזרימה. גורם זה מתאר כמה חומר יכול לזרום במשאבה בכל רגע נתון. קצב הזרימה מושפע ישירות מכמה חומר נכנס, יניקה וכמה חומר יוצא, פריקה. קצב הזרימה יכול לתאר את כמות החומר שיעבור לאורך תקופות ארוכות יותר, כאשר הגורמים האחרים בדרך כלל הם מיידיים יותר.
קיבולת היא מדידה של כמות הנוזל שהמשאבה יכולה להכיל בכל פעם. בחלק מהמשאבות זהו פשוט הסכום מהכניסה לפלט של המערכת. סוגים אחרים של משאבות יאחסנו למעשה חומר בתוך המערכת בכדי ליצור לחץ נוסף ולשפר את הפריקה.
השלב האחרון במערכת משאבה הוא לחץ פריקה. לחץ זה מושפע מכמות החומר במערכת; אם המערכת דלה בחומרים, ככל הנראה הלחץ יהיה נמוך יותר, אך רוב הערך אינו תלוי. לחץ הפריקה של המשאבה נקבע בדרך כלל על ידי שני גורמים עיקריים: חוזק המשאבה ותכנון הזרבובית. חוזק המנוע בתוך המשאבה קובע את חוזקו - מנועים חזקים יותר יוצרים לחץ גבוה יותר. צורת הזרבובית היא הגורם הסופי; חרירים צרים ומכווצים יוצרים לחץ גבוה יותר מאשר רחבים או פתוחים.
מקובל לתאר לחץ פריקה מבחינת כפות רגליים אנכיות. המשמעות היא שאם המשאבה הייתה פועלת בתנאים אופטימליים, הפלט היה יורה ישר למספר קבוע של רגל; ככל שלחץ הפריקה גבוה יותר, המספר גדול יותר. זה גם מקל על קביעת הלחץ בזוויות אחרות; למשל, הוא מוגדל ב -50 אחוז כשהוא מצידו ו -100 אחוז כשמכוון כלפי מטה.
